עו"ד שמדי הנאמן ואח' נ' חייט - פסקדין

החלטה

בפני בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעת התובע/המשיב לסילוק ידו של הנתבע/המבקש ממושכר.

בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי המבקש התחייב בהסכם השכירות נשוא התביעה (סעיף 17(א) להסכם השכירות – נספח ד' לכתב התביעה) להמציא בטוחות כמפורט שם (סך 10,000 ₪ במזומן וערבות בנקאית בסך 5,000 דולר ארה"ב), אך לא עשה כן.

כן נטען, כי הפרת התחייבות המבקש דלעיל מהווה הפרה יסודית של הסכם השכירות המקנה לתובע זכות לדרוש את סילוק ידו של המבקש מהמושכר (סעיף 17(א) סיפא וסעיף 19(ב)-(ד) להסכם השכירות).

המבקש אינו חולק על הטענה, כי לא המציא את הבטוחות כאמור וכל שנטען בעניין זה הוא שהמשיב ידע שאין בידי המבקש להמציא את סכום הבטוחות כמוסכם והוא זקוק לפרק זמן נוסף לשם העמדתן (סעיף 18 לתצהיר המבקש). יובהר, כי המבקש לא טען שהמשיב הסכים למתן ארכה להמצאת הבטוחות, אותן היה על המבקש להמציא למשיב במועד כריתת הסכם השכירות, הוא יום 15.10.09 (סעיף 17(א) להסכם השכירות) כחודשיים לפני הגשת התביעה. כן יובהר, כי אין מחלוקת שעד עצם היום הזה לא תוקנה ההפרה האמורה.

יוער כי המשיב טען בכתב התביעה טענות נוספות המקנות לו לשיטתו זכות לסלק את ידו של המבקש מהמושכר, אך הדיון בסוגיות אלה התייתר הואיל ואין מחלוקת בין הצדדים שהמבקש הפר כאמור את ההסכם הפרה יסודית.

למען הסדר הטוב אעיר, כי המבקש טען טענות נוספות המקימות לו לשיטתו הגנה מפני עילות התביעה הנוספות אך כאמור, הואיל ודי בכך שאין מחלוקת על התקיימותה של הפרה יסודית אחת, המקנה למשיב את הזכות לסעד המבוקש בתובענה, איני נדרש לדון בטענות אלה.

למעלה מהצורך אציין, כי המבקש טען ששיפץ את המושכר וככל שירדתי לסוף דעתו הרי, שלשיטתו שיפוץ זה היה כרוך בהוצאות אותן הוציא. אף אם אניח, כי טענה זו נכונה ופורטה כדבעי (ואין אלה פני הדברים), אין בה כדי לאיין את זכות המשיב לדרוש את סילוק ידו של המבקש מהנכס מחמת הפרה יסודית של הסכם השכירות.

בשולי הדברים אעיר, כי לאחרונה תוקנו תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות") והוסף להן פרק ט"ז4 שעניינו תביעה לפינוי מושכר. תכלית תיקון התקנות היה מתן אפשרות למשכיר להתדיין במסלול מהיר אך בסוגיית החזקה במושכר, תוך הותרת הדיון בסוגיות הכספיות שבין המשכיר לשוכר להליך אחר, אשר יש להניח שיהיה ממושך יותר. אף נוכח תכלית התיקון לתקנות יש מקום להעניק למשיב את הסעד המבוקש בתובענה ולהותיר את הדיון בנפקותן הכספית של טענותיהם ההדדיות של הצדדים להליך נפרד.

סופם של דברים הוא, כי דין הבקשה למתן רשות להתגונן להידחות וכך אני מורה.

פסק דין

בפני תביעה לסילוק יד. הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן, אשר נדחתה, ולפיכך אני מורה לנתבע לסלק ידו מדירת הגן (קומת קרקע) הנמצאת ברח' משה קול 10/3 ירושלים הידועה גם ברישומי מינהל מקרקעי ישראל כגוש 30163 חלקה 98 יחידה מס' 3.

הנתבע ישא בהוצאות התובע בסך 584 ₪ ובשכ"ט ב"כ התובע בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ככל שעל אף הוראות תקנה 215ז(ב) לתקנות נדרש התובע לאישורי לפצל סעדיו, כמבוקש בכתב התביעה, הנני מתיר לתובע לפצל סעדיו כמבוקש.

ניתנה היום, א' ניסן תש"ע, 16 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: